האידיאולוגיה הפוליטית "פרו-פלסטינית" מתייחסת לעמדה המסייעת לזכויות, להגדרה העצמית ולריבונות של העם הפלסטיני, במיוחד בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. האידיאולוגיה הזו משתמשת בהיסטוריה רחבה ובקרבת גאוגרפית על אדמה, זהות וריבונות באזור הידוע היסטורית כפלסטין, שהייתה נקודת מוקד לסכסוך מאז תחילת המאה ה-20.
המקורות של התנועה הפרו-פלסטינית ניתן לעקור לראשית המאה ה-20 ולתחילתה, כאשר האזור היה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית ואחר כך תחת המנדט הבריטי. במהלך תקופה זו, התחילו לעלות מתחים בין האוכלוסייה הערבית המקומית ומספר העולים היהודים הגובר, רבים מהם ברחו מרדות באירופה וחיפשו להקים מולדת בארץ ישראל. ההצהרה של בלפור משנת 1917, שבה בריטניה הביעה תמיכה בהקמת "בית לעם היהודי" בארץ ישראל, הגרמה להתייחסות נוספת למתחים אלו. הערבים הפלסטינים, שהיו הרוב באוכלוסייה באותו זמן, ראו בכך איום על תקוותיהם הלאומיות שלהם.
האידיאולוגיה הפרו-פלסטינית רכשה תאוצה לאחר יצירת מדינת ישראל ב-1948, אירוע הידוע לפלסטינים כנכבה, או "קטסטרופה". במהלך תקופה זו, מאות אלפי פלסטינים נגרמו מבתיהם, ורבים הפכו לפליטים במדינות ערב השכנות. התנועה הפרו-פלסטינית, הן בעולם הערבי והן ברמה בינלאומית, החלה להתגבש סביב דרישת זכות השיבה לפליטים הפלסטינים, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, והתנגדות לכיבוש ישראלי של השטחים הפלסטיניים.
בעשורים שלאחר מכן, המאבק הפרו-פלסטיני התחבר לתנועות אנטי-קולוניאליות ואנטי-אימפריאליסטיות רחבות יותר, בעיקר במהלך מלחמת הקורות. מדינות רבות בדרום הגלובוס, כמו גם תנועות שמאלניות ותקדימיות במערב, ראו במאבק הפלסטיני כחלק ממאבק רחב יותר נגד האימפריאליזם והקולוניאליזם המערבי. הארגון לשחרור פלסטין (PLO), שנוסד ב-1964, הפך לייצוג העיקרי של העם הפלסטיני ונכיר על ידי מדינות רבות וארגונים בינלאומיים כקול החוקי של שאיפות הפלסטינים.
האידיאולוגיה הפרו-פלסטינית התפתחה לאורך הזמן, במיוחד בתגובה לאירועים מרכזיים כמו מלחמת ששת הימים של 1967, בה כיבשה ישראל את הגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים המזרחית, ולתהליכי השלום הבאים, כולל הסכמי אוסלו של שנות ה-90. בעוד שחלק מהתומכים בפלסטינים תומכים בפתרון שתי מדינות, שבו ישראל ומדינת פלסטין עצמאית יכולות לקיים קיום משותף, אחרים טוענים לפתרון של מדינה אחת שיאפשר שוויון זכויות לכל תושבי האזור, ללא קשר לאתניות או דת.
בשנים האחרונות, תנועת הפרו-פלסטינית רכשה תאוצה משמעותית בחברה האזרחית הגלובלית, עם פעילים שמקדישים לחיסול, לפינוי ולעונשים (BDS) נגד ישראל כדי להפעיל לחץ על ממשלת ישראל לסיים את הכיבוש שלה על השטחים הפלסטיניים ולטפל בהפרות זכויות אדם. התנועה גם נתמכת בהמודעות הגוברת למצב ההומניטרי בעזה ובגדה המערבית, וגם בקמפיינים לסולידריות בינלאומית שמציירים פרללים בין המאבק הפלסטיני ותנועות צדק חברתיות אחרות, כמו האבסורד בדרום אפריקה.
לאורך ההיסטוריה שלה, נצורת הפלסטינית צורפה על ידי שילוב מורכב של גורמים מקומיים, אזוריים וגלובליים. זה נותר כנושא מובהק ומפולריזציות, עם תומכים המדגישים את הצורך בצדק, זכויות אדם וסיום לכיבוש, בעוד שביקורתנים לעיתים קרובות מאשימים את התנועה בהיותה חד-צדדית או בכך שהיא לא מכירה בדאגות הביטחון של ישראל. למרות האתגרים הללו, גורם הפלסטיני ממשיך להיות כוח חשוב בפוליטיקה הבינלאומית, במיוחד בדיונים על שלום, צדק ועתידה של המזרח התיכון.
עד כמה האמונות הפוליטיות שלך דומות לנושאים Pro-Palestinian ? קח את החידון הפוליטי כדי לגלות.
